פוסטים מאת רוני חפר

אני בוחרת… אמריקה.

לומר את האמת – אני במתח. נכון, אלו אינן הבחירות לכנסת שלנו, ונכון, אני לא בקיאה בנבכי הפוליטיקה האמריקאית ולא מכירה בעל פה את התיקון הראשון לחוקה. אבל אני חייבת לומר שיש לי העדפה ברורה בבחירות לנשיאות ארצות הברית. ולא, זה לא המיליארדר הבוטה שמתגורר במגדל מוזהב בלב מנהטן. דעות גזעניות ושוביניסטיות לא עושות לי […]

הסינים באים, הסינים באים!

לפני עשרים וחמש שנה ביליתי שנה באוניברסיטת בייג׳ינג. למדתי סינית בבית הספר לשפות וזאת לאחר שסיימתי תואר ראשון בסינית באוניברסיטה העברית בירושלים. הידע שלי בשפה הסינית היה ממש לא רע ויכולתי לתקשר באופן די שוטף עם המקומיים. אבל כשהסתובבתי בעיר העצומה הזאת, בחנויות, בשווקים, במסעדות או סתם באוטובוס, לא יכולתי שלא לשאול את עצמי מה […]

ספרים, רבותי, ספרים!

לפעמים, כשאני פוגשת מישהו חדש ומספרת לו מה אני עושה בחיים, חוזרת ועולה השאלה: ״אתם מתרגמים גם ספרים?״. איכשהו, נושא התרגום מתחבר לאנשים באופן אסוציאטיבי ישירות לתחום הספרותי, והתשובה המובנת מאליה שהם מצפים לשמוע ממני היא: ״בטח! ׳מלחמה ושלום׳ ו׳החטא ועונשו׳ זה עבודה שלנו!״ אז נכון, חיטוט מהיר באתר שלנו יגלה שתרגום ספרותי הוא לא […]

מיכל חפר, עכשיו גם באיטלקית!

איך מרגיש נגר, כשאשתו לוקחת אותו לחפש שידה באיקאה? איך מרגיש סנדלר בסיבוב בחנות נעליים של גוצ׳י בפריז? איך מרגיש מורה באספת הורים של בנו או בתו? כנראה בערך כמו שמרגישה מנכ״לית של חברת תרגום מישראל, כאשר היא עולה לנאום באנגלית מול 450 איש בעיר איטלקית, ומתורגמן איטלקי מתרגם את דבריה במבטא מתנגן לשפת המקום. […]

חבר, ידיד, בן זוג או מאהב?

ברבים מהפוסטים שאני כותבת, אני נהנית לספר על פרוייקטים גדולים עם לקוחות חשובים במיוחד, חברות עתירות ממון, שועי עולם, ברונים ורוזנים שפגשתי פה ושם… אבל מפעם לפעם צץ ועולה לו סיפור קטן שצובט את ליבי, סיפור על האדם הפשוט הנשחק תחת גלגלי הבירוקרטיה, ועד כמה גדולה חשיבותו של תרגום מדויק בעזרה לאדם שכזה. כזה הוא […]

הסיפור על וולטר זנגר

זה איננו פוסט רגיל. הפעם אני לא עומדת לספר לכם על פרוייקטים מעניינים מעולם התרגום, על לקוחות ששבו את לבי או על דרכה של ליצ׳י תרגומים אל תהילת הנצח. הפעם אני רוצה לספר לכם על אבא שלי. ליל הסדר האחרון היה הראשון שבו לא נכחה דמותו הגדולה מהחיים של אבי, וולטר זנגר, שהלך לעולמו לפני […]

ממזרח תיפתח הטובה

לא מזמן נהגתי ברכב ושמעתי כהרגלי את תכנית הבוקר של רזי ברקאי. אני לא משתגעת על ברברת אקטואליה, אבל הרדיו היה פתוח ולפתע תפס את אזני משהו שנשמע לי מעניין ומוכר. רזי העלה לשידור את נשיא אוניברסיטת תל אביב, פרופ׳ יוסף קלפטר ושוחח איתו ארוכות על הקשר המיוחד בין האוניברסיטה לבין עיריית ננג׳ינג בסין ועל […]

אז האורך קובע או לא?

״זה כל מה שהוא אמר?״ שואל בתימהון ביל מארי המגלם שחקן הוליוודי משועמם, בתגובה למלל האינסופי שבוקע מפיו של הבמאי היפני בסרט ״אבודים בטוקיו״ (Lost in translation). לאחר דקות ארוכות של הנחיות מלאות להט ביפנית רהוטה, המתורגמנית פשוט אומרת ״הוא מבקש שתסתכל למצלמה״. נראה לי שהמתורגמנית הזאת לא היתה מחזיקה זמן רב מעמד בליצ׳י תרגומים, […]

והפעם – פוסט ציוני!

אם יש לכם ילדים, אני מניחה שיוצא לכם לבקר בבתי ספר מפעם לפעם, אבל מתי לאחרונה יצא לכם להיות בבית ספר שקיים ופעיל כבר קרוב ל-150 שנה? אז אני זכיתי להזדמנות כזאת בשבוע שעבר. כשאתם נוסעים מתל אביב לחולון אתם יכולים לראות שדרת דקלים ארוכה המובילה לקבוצת מבנים ״של פעם״ המזכירה קיבוץ קטן, עם שדות ומטעים. […]