מומחית גדולה לפוליטיקה בינלאומית אני לא, אבל גם לי היה קשה להתעלם ממשק כנפי ההיסטוריה שהידהד באוזני מסינגפור הרחוקה שם
הקריירה הקצרה והלא כל כך מבטיחה שלי ברכיבת אופניים הסתיימה באיבחה חטופה ודרמטית. לפני עשרים ומשהו שנה קנינו בן זוגי
אוהבים את ביבי או לא אוהבים את ביבי, החזה של מי מאיתנו לא התנפח בגאוה למראה עשרות הקלסרים והדיסקים אשר
נניח שאתם רוצים לארגן כנס גדול, בינלאומי, עם נציגים מארצות רבות שלא כולם דוברים אנגלית שוטפת. אתם דואגים למתורגמנים סימולטניים
ושוב, כמדי שנה, נפתחות דלתות הלימוזינות וכוכבי הוליווד בטוקסידו מהודר ובשמלות מעצבים מנקרות עיניים טופפים להם לאור הזרקורים על השטיח
״ויהי באותם ימים, עת מלוך הקיסר בין-יה-מינג והקיסרית שה-רא על הארץ הקטנה בין הים והמדבר, מרחק פרסות רבות מארץ
כשאומרים ״חכם סיני אחד אמר פעם…״, מתכוונים כנראה ללאו דזה. לאו דזה היה פילוסוף סיני שחי כפי הנראה במאה השישית.
יש במדינה שלנו כמה מוסדות ותיקים ואהובים שתמיד היו שם וכנראה תמיד יהיו: גבינת קוטג׳, שוקולד פרה, חידון התנ״ך (גפן
הפוסט הזה שונה במקצת מרוב הפוסטים שבבלוג שלי. זה אינו עוד פוסט שמספר על אירוע שחוויתי, או על רעיון שעלה
