מגן נחמה לגן ״ני חאו מה?״*

*ני חאו מה? – ״מה שלומך?״ בסינית

הבוקר פתחתי את ידיעות אחרונות ונתקלתי בכתבה שמשכה את עיני והרקידה את לבי בשמחה. ילדים במספר גנים בגבעתיים התחילו ללמוד סינית במסגרת פרוייקט של עיריית גבעתיים ללימוד סינית בגנים כבר מגיל 4 (!). רק תדמיינו את המתוקים הקטנים האלה יושבים על הכיסאות הקטנים במעגל, סופרים בלהט: אי, אר, סאן, סה או שרים שיר סיני שכמותו שרים כמה מאות מיליוני ילדים בשנגחאי, בייג׳ינג, קונמינג ושנדונג. גבעתיים..

בעיני זו יוזמה פשוט מקסימה. אני יודעת שסינית היא כבר מספר שנים חלק מהשפות הנלמדות בבתי ספר תיכוניים בלא מעט מקומות בארץ, אבל המחשבה שכבר מגיל הגן, ילדים יכולים להיחשף למשהו שהוא כל כך שונה ומיוחד היא בהחלט משובבת נפש.

הסיפור המתוק הזה לא יכול שלא לקחת אותי קרוב ל-30 שנה אחורה (כן, תתפלאו, אני לא בת 35 כמו שחשבתם), כשקיבלתי החלטה, שנראתה אז די תמוהה, ללכת ללמוד סינית ולימודי מזרח אסיה באוניברסיטה העברית. באותם ימים, סוף שנות ה 80, סין לא הייתה מעצמה קפיטליסטית ועדיין לא הייתה הכלכלה השנייה בגודלה בעולם. מדובר היה בענק רדום, כבול עדיין בכבלי המשטר הקומוניסטי, שלהי תקופת שלטונו של דנג שיאו פינג וכיכר טיאנאנמן הידועה לשימצה. מי בכלל חשב אז על עסקים משגשגים עם סין? אפילו טיסות ישירות עדיין לא היו והקשרים הדיפלומטיים היו מוגבלים.

אז למה למדתי סינית? ככה, כי רציתי. תמיד אהבתי שפות ואהבתי לשפות לא נבעה מצורך למנף את השליטה בשפה להפקת רווח כלכלי או עיסקי. חשבתי שזה יהיה נחמד לדעת סינית, ויהיה כיף ללמוד שפה כל כך שונה ולא מוכרת (התלבטתי לא מעט בין סינית ליפנית, אבל הגעתי למסקנה שלנסוע לסין, ללמוד שם ולחיות שם תהיה חוויה מדהימה). ניהול חברה לתרגום לא היה אז חלק מאותה פנטזיה. כשאנשים שאלו אותי ״טוב, אבל מה יצא לך מזה?״ חשבתי על חווית הנסיעה לסין, כל מה שנוגע לפרנסה –  לא היה בכלל שיקול באותה תקופה.

וכך במשך שלוש שנים נהניתי מכל רגע. נכנסתי לעולם זר ומוזר של אלפי סימנים שלא אומרים שום דבר לעין מערבית וצלילים שגורמים ללשון להגיע למקומות שהיא אינה מכירה כלל בחלל הפה. אהבתי את השפה, רציתי פשוט לדבר ולדבר, רק שלהבדיל מהיום, לפני שלושים שנה ההזדמנות היחידה לפגוש סינים הייתה כשמזמינים אגרול בסינית האדומה, וגם אז לא בטוח שהמלצר מבין על מה את מדברת כי הוא בטח מהונג קונג או אפילו מתאילנד. אז באחת מחופשות הקיץ זכיתי במלגה ונסעתי למספר חודשים לטאיוואן, לשפר את הסינית שלי ושם באמת לא הייתה לי שום ברירה מלבד לדבר. ואח"כ ההזדמנות הגדולה הנוספת שנפלה לפתחי, היא מלגה שקיבלתי עם סיום הלימודים לשנת לימודים באוניברסיטת ביג׳ינג – המוסד החשוב והמכובד ביותר בסין ואולי בעולם כולו ללימוד סינית.

במשך שנה שלמה הסינית שלטה בחיי. נכון, היו שם גם ישראלים וסטודנטים מערביים, וכן, גם רוני בן זוגי – אז בן זוגי בהתהוות – הגיע להיות אתי מספר חודשים, אבל בכל הזדמנות שיכולתי ניסיתי לשפר ולשכלל את היכולות שלי בסינית. כשחזרתי לארץ, בדיוק בתקופה בה החלו להנץ ניצני שיתוף הפעולה הכלכלי והעיסקי בין ישראל לסין, הבנתי כמה זה היה חשוב. התחלתי לתרגם בעצמי, בעיקר כמתורגמנית למשלחות סיניות שבאו לעשות עסקים בארץ, ומאוחר יותר כבר התחלתי להעסיק מתרגמים דוברי סינית כשפת אם, וישראלים שרמת הסינית שלהם כבר יותר משופשפת משלי.

היום אני כבר כמעט ולא מדברת סינית כחלק מהפעילות שלי בליצ׳י תרגומים. מדי פעם נחמד לפגוש סינים בכנסים או תערוכות ולקשקש איתם קצת (הם אפילו לא מביעים תמיהה על הבחורה ״עגולת העיניים״ שמקשקשת בשפתם, זה נראה להם טבעי לגמרי). אין לי שספק שכיום סינית, עם כל הקושי שהיא מספקת לאוזניים ועיניים מערביות, היא אחת השפות החשובות בעולם, ולמרות שסינים רבים כבר דוברים אנגלית ברמה סבירה ואפילו טובה מאד, עדיין הכרת השפה, לפחות ברמה בסיסית, יכולה לספק יתרון לאיש העסקים הישראלי העושה את צעדיו בשוק הענק הזה. נכון שתמיד טוב להצטייד באיש קשר סיני או במתורגמן (ואני יכולה להמליץ לכם על חברת תרגום מצויינת שתספק לכם את השירות הזה), אבל אם אתם רוצים להכיר קצת את השפה הסינית, ואתם לא לומדים כרגע בגן ילדים בגבעתיים, אתם מוזמנים לפנות אלינו בליצ׳י תרגומים ונשמח להפנות אתכם למורים מעולים, רובם דוברי שפת אם, שיכניסו אתכם קצת לנבכי המילים המוזרות וחסרות הפשר האלה, קצת מעבר ל״ני חאו״ ו״ני חאו מה?״.

רוצים ללמוד סינית? דברו איתנו: 052-3516070

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *