3 באפריל 2020
4 תגובות
משבר הקורונה שנחת בסערה על העולם כולו, שינה בחיינו לא מעט דברים. אנחנו מתחבקים פחות, אבל יורדים עם הכלב הרבה
משבר הקורונה שנחת בסערה על העולם כולו, שינה בחיינו לא מעט דברים. אנחנו מתחבקים פחות, אבל יורדים עם הכלב הרבה
אני מודה ומתוודה – התמכרתי. ולא, אני לא מדברת על ההתמכרות לעבודה שלי שממנה לא יצליחו לגמול אותי גם טובי
את ההצהרה הבאה לא תצטרכו לחלץ ממני בכוח או באיומים: אני מודה ומתוודה, אני מתה על נטוורקינג! אני נהנית להכיר
איפה הייתם לפני 27 שנה? במירוץ החיים האינסופי שרובנו שקועים בו עד צוואר, קצת קשה להיזכר מה היה לפני כל
תרשו לי להתחיל באנקדוטה אישית קטנה, ומיד תבינו את ההקשר. למי שעדיין לא יודע, בעלי רוני הוא סופר ילדים ומאייר
לפעמים אני שואלת שואלת את עצמי ״מה אני צריכה את כל זה?״ לטוס ליד תינוק צורח ואוכל מיקרוסקופי ובלתי מזוהה,
אירועי גיבוש תמיד היו חלק מה DNA של צוות העובדות של ליצ׳י. חלק מהפעילויות האלו תיעדתי כאן בבלוג – המלאכיות
*ני חאו מה? – ״מה שלומך?״ בסינית הבוקר פתחתי את ידיעות אחרונות ונתקלתי בכתבה שמשכה את עיני והרקידה את לבי
הקריירה הקצרה והלא כל כך מבטיחה שלי ברכיבת אופניים הסתיימה באיבחה חטופה ודרמטית. לפני עשרים ומשהו שנה קנינו בן זוגי
