לגלות את טוקיו עם ליצ'י תרגומים – לא רק פריחת הדובדבן

אז מה עושים 3 שבועות בטוקיו?

האמת שטוקיו בסך הכל עיר קטנה וצנועה וביום אחד או מקסימום יומיים אפשר להספיק לראות הכל מהקצה אל הקצה… נראה לכם? אין דרך לתאר את הגודל של העיר הזאת ואת מגוון המקומות והפעילויות שיש לה להציע. לא סתם ריקי גל שרה: ״טוקיו גדולה, לא נגמרת״ – העיר הזאת פשוט לא נגמרת לעולם, ובכל פעם שחשבתי שראיתי הכל, באה טוקיו ואמרה לי: ״מותק-סאן, עוד לא התחלנו!״.

אז אחרי הגנים הקסומים עם פריחת הדובדבן מטריפת הדעת, אינספור המקדשים עם האוירה המהפנטת והרגועה, ואחרי שבדקתי את המסעדות והברים והרחובות השוקקים והמלאים המון אדם – היו לי גם פגישות עסקיות לעשות.

מתרגם הוא לא רק שם ברשימה

את הזמן הרב שלקחתי לעצמי ניצלתי לפגוש כמה מהמתרגמים המקסימים שלי כי כשעובדים עם אנשים ולא זוכים לפגוש אותם במציאות, זה לא אותו דבר. פתאום מתגלה לפניך אדם אמיתי ולא רק שם, אדם שנעים לדבר איתו, שיש לו שאיפות וחלומות, חיוך נחמד או צחוק מתגלגל.

אחד כזה הוא ישי, כן ישי, בן כת המקויה, שאיתו עבדנו על פרוייקט משפטי מורכב של תרגום מעברית ליפנית.

עם המתרגמת שלנו מסאמי סיירתי במנזר מקסים וניהלתי שיחה מעניינת על האתגרים השונים בתהליך התרגום ליפנית.

ועכשיו – ביזנס!

..ואני חשבתי שקבוצת ה-BNI שלנו בנס ציונה עם 45 חברים היא ממש גדולה … אז אולי בפראפרזה לבדיחה על הסיני ששואל ישראלי על אוכלוסיית ישראל: ״באיזה רחוב הם גרים?״, בקבוצת Tres Stellas (שלושה כוכבים או שלוש בחורות בשם סטלה?) בטוקיו, על 240 חבריה, היינו אולי תופסים שולחן, במקרה הטוב. אז אחת ממטרות הנסיעה שלי היה להשתתף באירוע לציון יום השנה העשירי של הקבוצה. פייר, גדלו יפה בעשר שנים…

אך גולת הכותרת של הנסיעה היתה הכנס הארצי של BNI יפן. חברי הארגון מכל יפן נהרו לטוקיו אך ורק כדי לפגוש אותי – ככה לפחות הרגשתי. המערבייה היחידה בקהל אסיאתי. היה כיף לפגוש חברים ותיקים מהקבוצות הבינלאומיות איתן נפגשתי שנים בזום ועכשיו לדבר איתם פנים אל פנים וגם לחזק קשרים עם חברי BNI יפן שפגשתי בכנס הבינלאומי במדריד מוקדם יותר השנה. אתם יודעים כמה אני אוהבת להתמנגל ולהתנטוורק.

לא פחות מעניין היה לפגוש אנשים שעושים דברים מאד מיוחדים, כמו מר פוג׳ימוטו קריין הפרסומות, שגם ביפנית שלו אפשר לשמוע ״עכשיו במבצע!״

עם שון אריטה, יועץ עסקי ועוסק בשיווק במיקור חוץ, ערכתי סביב שולחן במסעדה מדהימה שיחה על חשיבות כרטיס הביקור ביפן. היפנים מעניקים חשיבות גדולה לכרטיס הביקור המסורתי – כן, ההוא מהנייר – להבדיל מאפליקציות וכרטיסי ביקור דיגיטלים שפחות תפסו כאן. שון התלהב מההגשה היחודית של כרטיס הביקור של ליצ׳י שלמי שעדיין לא זכה להכיר – ארוז עם שקיק תה בטעם ליצ׳י (למה דוקא ליצ׳י? מממ… לא חשבתי על זה).

פגשתי גם את דאיסוקה מישימה שמלבד לעצב קימונו שמגיע למיטב החנויות במילאנו, מספק שירות יחודי של חריטת עיצוב ומסרים אישיים על בקבוקי אלכוהול ללקוחות פרטיים. רוצים אחד ליומולדת של החותנת?

בהחלט היתה לי תחושה שאני שייכת למשפחה גדולה, ושחבריי היפניים עושים ככל יכולתם להנעים את שהותי בעיר ולקחת אותי לכל המקומות ה״סודיים״ והפחות מוכרים לתייר הממוצע, משהו בסגנון ״החומוס הכי טוב בטוקיו״ רק בסושי..

והפעם גם שיווקתי מוצרים של לקוחות שלי ליפנים!

שמוליק לנדאו הוא מפתח משחקים ישראלי שמשווק משחקים בכל העולם. לאחרונה ביצענו עבורו תרגום מעברית לאנגלית לחוברת הוראות למשחק הרכבה מגניב ביותר בשם GTRIX. לפני הנסיעה הצעתי לו לעניין לקוחות פוטנציאלים בטוקיו. ואכן הצגתי את המשחק למספר אנשי עסקים ואני מקווה שבמדינה שבה המציאו את הפוקימון, הדרגונבול-זי והטמאגוצ׳י, יגלו עניין גם במשחק מממדינה קטנה במזרח התיכון.

לקוחה מתעניינת במשחק של שמוליק

אבישג טורק היא אחת הנשים המיוחדות ואפשר לומר גם הנערצות עלי. כמו שאתם אולי יודעים, אני שוחה כבר שנים בים, אבל בעוד אני שוחה מצד אחד של חוף פלמחים לצד השני, אבישג צולחת לה להנאתה את תעלת לה מאנש ומקיפה את מנהטן בשחיה. כבוד.

אבל כשהיא לא במים, אבישג עושה גם דברים מיוחדים אחרים. לאחרונה היא פיתחה קלפי מסרים יחודיים עם ציורים מקסימים פרי מכחולה בצבעי מים. את הקלפים בדיוק תרגמנו לה לאנגלית, אז הצעתי לאבישג לעניין בדבר חברה יפנית להפצת קלפי מסרים שהכרתי בכנס אחר שהשתתפתתי בו לפני שנתיים בפורטוגל. קבעתי איתו פגישה בטוקיו והוא שמח על ההזדמנות להכיר מוצר ייחודי מישראל. בנוסף לכל אדם שפגשתי במהלך הביקור שלי נתתי קלף אחד מהחבילה, כך נשארה להם מזכרת עם מסר יפה. כי אם כבר לשחות עשרות קילומטרים בים, אז למה לא לשלוח לחמך על פני המים?

לקוח מתעניין בקלפים של אבישג

אבל מלבד הפגישות העסקיות והמקצועיות, היתה לי עוד פגישה, לא פחות חשובה ובטח לא פחות כיפית: בתי גאיה והחבר שלה דניאל החמודים שמטיילים כבר 3 חודשים במזרח והגיעו ליפן אחרי סיבוב בתאילנד, קמבודיה, וויאטנם ולאוס. עם כל הכבוד לאנשי עסקים יפנים, אין כמו לאכול ראמן טוב עם הבת שלי והחבר שלה ולהחליף קצת חוויות – הם מגן העדן שבו הם מטילים ואני מ.. טוב, קצת פחות גן עדן לצערי.

עם גאיה ודניאל

טוקיו היא מקום שכיף לחזור אליו, מקום עם אנרגיה אינסופית ופינות מאד מיוחדות שמגלים מעבר לתפאורה התיירותית הרגילה. אז אם מישהו מכם רוצה לשלוח אותי לשווק לו איזה משחק או משהו דומה בטוקיו, דברו איתי – מחר אני על המטוס!

עוד משהו קטן, והפעם בנימה ממש ממש אישית:

רוני בעלי לא מתלהב. מה לעשות, הוא לא אוהב שאני נוסעת הרבה ונוטשת אותו גלמוד וערירי בבית. למרות שהוא בשלן-על ומסתדר מצויין כמעט בכל אספקט של החיים, הוא קצת עצוב לפני כל נסיעה שלי, וכדי לבטא את יגונו הוא פשוט כתב, הלחין ושר שיר שנגע בנושא בנימה קצת מוגזמת והומוריסטית (הבחור מוכשר, כבר אמרתי?) ואפילו הפיק וצילם קליפ מגניב שמתכתב עם הנסיעה שלי ליפן. אני לא מציעה לכם לפספס:

פוסט זה זמין גם ב: אנגלית